הייתי צריכה לראות את המספר 100 על סקלת המשקל הביתי, כדי לעבור זעזוע , להבין שאני כנראה לא "בשליטה" כפי שדימיתי ואני לא יכולה לעצור את אכילת היתר שלי על פי רצוני. נכון שזה נשמע יותר כמו משפט שנרקומן שרוצה להיגמל מסם אומר, אבל היה לי ברור שהאוכל אצלי כבר מזמן איבד את תפקיד ההזנה הראשוני שיועד לו והוא משמש לי חבר מרגיע ומנחם בשעת לחץ ואלוהים עדי חיי לחוצים נורא.

 

התבשלתי בתוך המונולוג הזה, עד "שקול הכנות" שבי, זה שמונע ממני להמשיך ולשקר לעצמי התגבר ואמר:" רחלי, אין שיקוי פלא, או דיאטת קסמים, אכילת היתר שלך נובעת מרעב בנשמה ולא מרעב פיסיולוגי ולכן את צריכה לטפל גם בנשמה ולא רק באוכל כפי שמציעות כל הדיאטות המוכרות.  תטפלי בנסיבות לרעב הרגשי הזה ואכילת היתר שלך תיפסק מעצמה".

"מה את פסיכית?" צעק לי האגו " ללכת לפסיכיאטר כד להרזות? למה לא תיגשי למוסכניק לבדיקת אוזניים? הרי זה בדיוק אותו הדבר!" אז זהו שלא! גוף ונפש הם חבילה אחת! מי שחושב שדיאטה לבדה מספיקה, טועה ומטעה. אכן, תזונה נכונה, חשובה מאוד, אבל בחינת הפונקציה שהאוכל ממלא אצל כל אחד מאתנו חשובה לא פחות. אצלי למשל אוכל הוא "המרגיע הלאומי" והיה לי צורך להסיתו חזרה לתפקיד אליו יועד כמזין בעיקר. 

 

מרגע שהחלטתי ללכת לטיפול המשלב גוף עם נפש, הדרך אל המרפאה של ד"ר לוי הייתה קצרה, אך לא קלה. ד"ר שלומי לוי עימת אותי עם דעות בהן החזקתי במשך שנים והוכיח לי שבטעות יסודן.

למשל; על טענתי שבשעת לחץ אני חשה רעב, אמר לי: " האם לדעתך אנשים רזים לא לחוצים? ברור שגם הם נתונים ללחץ רק שהם לא יצרו את ההתניה המקשרת את מצב הלחץ לרעב. רחלי, זאת התניה שאת המצאת וכיוון שהיא פרי מחשבה ומחשבות ניתן לשנות, אז את יכולה להפסיק את ההתניה הזאת!   

 

יחד בררנו את גישתי לשינויים הן  בהרגלי התזונה והן בדרך ההתמודדות שלי עם תסכולים ולחץ. הפנמתי שכדי שלא אעשה עוד "דיאטת אקורדיון" אני מחויבת להסיר את הספקות וההתנגדות הפנימית שיש לי כלפי שינויים וכי בזה תלויה הצלחתי. כשהסכמתי ללמוד גישה שונה משלי (הרי ידוע שקבלת גישתו של אחר  לא נעשית קלה יותר עם העלייה בגיל, אלא להפך!), אז יצאנו לדרך האמיתית.

 

ד"ר סלבינה מצקין לוי, מהווה מקור בלתי נלאה  של אינפורמציה לגבי הרכב המזון הרצוי לי, היא הייתה שם עבורי כדי להראות לי בעיניים איך אחוזי השומן יורדים ביחד עם המשקל וההיקפים וכדי לשמוח איתי על כל גרם שירד מהיקפיי. אפילו גרמים בודדים לא חמקו מעיניה והיא נתנה את התחושה שהדינאמיות שבתהליך ההרזיה לגיטימית. מותר וצפוי שתהיה עצירה בהפחתת המשקל, מותר להרגיש ירידה בהתלהבות הראשונית מבלי להיבהל ולחשוב שנשברתי בדיאטה ואני עומדת להעלות שוב . מותר גם שתהיה עליה קלה במשקל רק צריך לבדוק את מרכיבי התזונה, לאזנם במידת הצורך, להקשיב לתחושת השובע ושוב הגוף חוזר להפחית ממשקלו.

 

כן, חזרתי להקשיב לתחושת השובע שכמעט נשכחה מליבי, אני לא מוכרחה "לגמור הכל מהצלחת" , "לא חייבת לאכול את כל טבלת השוקולד ואפשר להסתפק בשורה (רק למצותה ממש לאט)."

מזון דייאטתי לא צריך להיות תפל! אפשר וצריך לתבל אותו על פי הטעם וממש ליהנות ממנו. אני גם לא ברוגז יותר עם סלטים, לא שהפכתי לחובבת נלהבת, אבל כשאני מרגישה שצריך "לסגור" איזו פינה של רעב, אין כמו סלט וכשמוספים לו טונה או ביצה קשה ממש נעים לי שהרעב נגמר במחצית המנה.

 

שלכם

 

רחלי צרפתי